חקיקה ופסיקה

הרקע

חוות הדעת בחנה, האם ניתן להקים ערוץ טלוויזיה בשפה הערבית, שיופץ בהפצה לוויינית וימומן מפרסומות.  זאת לאור בקשה שהתקבלה ברשות בנושא.

המסקנות של חוות הדעת

המסקנה הייתה, כי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ("חוק התקשורת") מאפשר – בכפוף לקבלת רישיון – רק שידורי טלוויזיה באמצעות לוויין, שהם מוצפנים וממומנים מדמי מנוי. אין אפשרות על פי הדין לשדר שידור לווייני שאינו מוצפן ו/או שהוא ממומן מפרסומות. כאמור, שידורי הטלוויזיה המוצפנים באמצעות לוויין מחייבים רישיון על פי חוק זה; הרישיון מותנה בתנאים כלכליים ותוכניים, כמפורט בחוק התקשורת ובתקנות שהוצאו מכוחו. מכאן, כי ללא רישיון כדין חל איסור לשדר שידורי טלוויזיה כלשהם באמצעות לוויין.

בנוסף, רק ערוצים שהקמתם ומימונם מפרסומת עוגנו בחקיקה רשאים לממן את שידוריהם מפרסומות. לכן רשאים רק הערוצים 2 ו-10, שהוקמו מכוח חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, התש"ן-1990, והערוצים הייעודיים, שהוסדרו בחוק התקשורת, לממן את שידוריהם מפרסומות (אין אנו כוללים כאן את ערוצי רשות השידור והטלוויזיה החינוכית שהם ממשלתיים). שאר הערוצים הפרטיים, לרבות שידורי טלוויזיה באמצעות לוויין, ממומנים מדמי מנוי. בין הערוצים הייעודיים הרשאים לממן את שידוריהם מפרסומות נקבע גם ערוץ בשפה הערבית, ויהיה רשאי לשדרו מי שזכה במכרז. המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין אכן ערכה מכרז לערוץ בערבית, אולם הזוכה בו לא החל לשדר במועד שנקבע לכך וזיכיונו נשלל. למידע על קיומו של מכרז חדש, לרבות אם מכרז כזה צפוי בכלל להתקיים, יש לפנות למועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, האחראית על פרסום המכרזים לערוצים ייעודיים.

הרקע

חוות הדעת בחנה האם יש לייחס לתאגיד בנקאי המחזיק בחברות המנהלות קרנות נאמנות, קופות גמל וקרנות השתלמות (להלן – קרנות וקופות) את ההחזקה בתאגידים המוחזקים על ידי הקרנות והקופות. זאת לצורך הבחינה אם תאגיד המבקש להגיש הצעה במכרז למתן זיכיון לשידורי טלוויזיה בערוץ 2 עומד בדרישות הכשירות שבסעיפים 41 ו-56 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, התש"ן – 1990 (להלן – החוק).

המסקנות של חוות הדעת

העמדה שננקטה בחוות הדעת היא שהמילים "ולרבות מכוח החזקה או רכישה בידי שלום או נאמן" שבהגדרת "במישרין או בעקיפין" שבסעיף 1 לחוק, נועדו אמנם לייחס את ההחזקות שבידי שלוח או נאמן לשולח או לנהנה, אולם כשמדובר ב"אמצעי שליטה", הקשורים בהפעלת שיקול דעת, וכאשר הנהנה או השולח מנוע מהפעלת שיקול הדעת אינו נותן הנחיות, והנאמן או השלוח הוא המפעיל אותן, קובעת חוות הדעת, כי יש לייחס גם לנאמן ולשלוח את החזקת אמצעי השליטה.

כשמדובר בקרנות ובקופות, הרי לכל אחד מבעלי היחידות בקרנות והעמיתים בקופות אין מייחסים ניירות ערך ספציפיים. כלל נכסי הקרן/הקופה מוחזקים בעבור כלל בעלי היחידות/העמיתים. חוות הדעת קובעת, כי לא ניתן לומר שבמקרה זה אין "מחזיק", לעניין החוק, אלא יש לומר שאמצעי השליטה הנובעים מניירות ערך שהם חלק מנכסי קרן או קופה, נחשבים כמוחזקים בידי מי שמוסמך להחליט לקנות או למכור את ניירות הערך, מי שמוסמך לנקוט הליכים משפטיים כדי להגן עליהם, ומי שמוסמך להפעיל זכויות הצבעה מכוח ניירות הערך.  מסקירות הוראות חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד – 1994 ותקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד – 1964 עולה כי גורם זה הוא המנהל (או החברה המנהלת).

העובדה שמנהלי הקרנות והקופות מתוקף תפקידם אמורים לפעול לטובת העמיתים ולא לטובת האינטרסים שלהם, או של השולט בהם, לא מעלה ולא מורידה לעניין הקביעה שבידיהם אמצעי שליטה בתאגידים הללו, שכן במילוי תפקידיהם לטובת העמיתים יש להם שיקול דעת עצמאי. זאת ועוד, עמדה זו, הרואה במנהל קרן או קופת גמל "מחזיק" אמצעי שליטה משום ששיקול הדעת לעניין רכישתם או מכירתם של ניירות הערך ולעניין הפעלת זכויות ההצבעה מכוחם, נתון בידיו, משרתת גם את תכלית החקיקה. זאת שכן מטרת ההוראות בחוק המטילות הגבלות על בעלויות צולבות, היא עידוד מגוון דעות והשקפות עולם שישפיעו על תוכן השידורים, וכן חלוקה מבוזרת של המשאב הציבורי הכספי הגלום בזיכיון.

לפיכך מסקנת חוות הדעת הייתה שעל פי ההגדרות שבחוק יש לראות את החברות המנהלות את הקרנות והקופות כמחזיקות באמצעי השליטה בתאגידים שניירות ערך שלהם הם חלק מנכסי הקופות והקרנות. הואיל והחברות המנהלות הן תאגידים שלובים של התאגיד הבנקאי השולט בהם, יש לייחס לתאגיד הבנקאי החזקות אלה. כן נקבע בחוות הדעת שקיומן של הוראות דין שונות בעניין חובות נאמנות והרכבי הדירקטורים וועדת ההשקעה של החברות המנהלות, אינו משנה את המסקנה בדבר פרשנות החוק.