לאחר צפייה בשידור וקבלת תגובת הזכיין, סבר הנציב שטענת המתלוננת צודקת. נטילת צילום מתוך כתבה שפורסמה ב"מעריב", שבה מסופר כיצד נאבקים הצעירים כדי שמפעלם הצנוע לא ייסגר (בית הקפה "מקום מיוחד" במתנ"ס דנוור בלוד), ודווקא מהם לעשות "צחוקים" יש בה רוע.

יתר על כן, הנציב סבר כי תשובת צוות התכנית כי מדובר בסאטירה ולכן היא ישירה ועוקצנית, אינה מהווה הצדקה לשימוש בתמונת הצעירים הללו. הנציב תהה האם יש איזו שהיא הגינות בפגיעה באותם צעירים? אנשים עם נכויות, שאין להם יכולת מענה הנאבקים על צלמם,והאם הם יכולים להיות מושא לסאטירה?

לאור האמור לעיל, קבע הנציב כי ליאור שליין ומערכת "הלילה עם ליאור שליין" חייבת להתנצל בשידור בפני אותם צעירים.

הנציב צפה בכתבה, ולא מצא שהיא הייתה מתנכלת באופייה. מה שכל כך הפריע ללוקאץ היא העובדה שהמפגינים הפגינו מבלי לצפות בהצגה מתוך הנחה כי היא לפחות "מלכת האמבטיה", ואף משחירה ומעפשת את הישוב היהודי בחברון.

אפשר כמובן לתהות האם נכון היה לקרוא למפגינים "הזויים", אף כי המונח אינו קללה, אלא מציין מצב של אדם הבודה מלבו דבר שלא צפה או ראה אותו, וזה בדיוק מה שלוקאץ ביקש לטעון.

להערה בעניין ההבדל בין שני הערוצים אומר: מה שכתב ערוץ 10 עשה אינו מחייב את כתב ערוץ 2 ככזה ראה וקדש. כל ערוץ והחדשות שלו, כל כתב ומסריו. זה השוני, זו התחרות וזה הסגנון של כל אחת ממערכות החדשות בערוצים המסחריים.

לאחר צפייה בתכנית השיב הנציב עניין לעניין:

• התכנית האמורה מוגדרת כתכנית בידור ועל כן תכניה הם עניינו של הזכיין ואין הרשות השנייה נוהגת להתערב בשקולים אלה. אולם, אין הדבר מונע ממועצת הרשות השנייה ומגופיה הארגוניים, להביע את דעתם לגבי התכנית, שכן זו סמכות המוקנית לה תמיד, ובמיוחד אם מתהווה אוירה עוינת או ביקורת ציבורית נוקבת. יש לציין כי, הפורמט האמור של התכנית אושר על ידי הרשות השנייה במסגרת הליך אישור לוחות השידורים. יש להטעים, כי בערוץ 2 ישנן תוכניות בידור דומות, ובמובן זה, התכנית האמורה איננה שונה מהן מהותית.
• באשר לעניין שיתופם של ילדים בתכנית: דעת הנציב, כדעת כל המתלוננים, היא כי אין מקום לשתף ילדים בתכנית האמורה. הבאתם לכדי תחרות עם בוגרים אינה הוגנת, וחשיפתם למצבים מביכים מול אלפי צופים ומול קהל עלולה לפגוע בהם בצורה חמורה. הצגתם ככושלים או כמצליחים אינה חינוכית במהותה, ויכולתם של השופטים להעריך ולטפל בילדים איננה נשענת על המקצועיות או המיומנות הנדרשת. לאור האמור לעיל, דעתו הנחרצת של הנציב הייתה כי על הרשות השנייה לשקול לאלתר לאסור שיתופם של ילדים בתכנית, כדי למנוע את חשיפתם לנזקים שאין הוריהם ואין "רשת" מודעים להם. זו אחריות המוקנית לרשות השנייה. בכל הקשור לילדים, עדיפה הגישה המחמירה על הגישה המקלה.
• יש להטעים כי צוות השופטים, פעל בדר"כ באופן רגיש להוציא כמה התבטאויות מביכות של מוטי רייף שאילו נאמרו באופן מעודן יותר, היו מותירות בקרב הצופים טעם הוגן יותר.

לאור האמור לעיל המליץ הנציב בפני הנהלת הרשות השנייה לדון בפרסומת זו ללא דיחוי, ואף המליץ להסיר את הפרסומת לאלתר. ראוי לציין כי בעקבות התלונות הרבות החליט המפרסם על דעת עצמו להוריד את הפרסומת משידור.

בלי כל כקשר למצב המלחמה, הורתה הרשות השנייה לזכיינים המשדרים לרכוש מכשור מתאים כדי לאזן את עוצמת הקול ורמת השמע.  ועדה מיוחדת של מועצת הרשות השנייה, בראשותו של חבר המועצה מר אייל בוחבוט, קבעה כתאריך יעד את ה-1 באוגוסט 2006.  החל מהתאריך הנזכר יחל מעקב שיטתי וכעבור זמן הרצה קצר, תהווה כל חריגה מכללי הרשות השנייה לנושא השמע ועוצמת הקול, בבחינת הפרה שיש עמה עונש.

בשלב זה, ערוץ 10 כבר פועל על פי הסטנדרטים וכך גם "קשת", שהיא אחת משתי הזכייניות של ערוץ 2.  "רשת" הזכיינית השנייה, רוכשת בימים אלה את המכשור המתאים, וכמוסכם הוא יותקן ללא דיחוי.  הנציב מדגיש כי האגף הטכנולוגי של הרשות השנייה מפקח על תהליך ההשמה, וכן על המעקב, החל מ- 1 באוגוסט 2006.

הנציב סבר שהטענות שהועלו נכונות, אולם יש לקחת בחשבון כי בימים אלה כאשר כל אזרח או צופה יכול להעביר צילומי וידיאו מידיים לאתר אינטרנט ברשת ולכל העולם, יש קושי ממשי לחסום מידע.  יתר על כן, כתבים זרים הנמצאים בישראל מדווחים גם הם ON LINE וגם אותם לא ניתן לחסום.  כך קורה, כי בכל העולם, לרבות במערכות התקשורת של האויב, יודעים עובדות החסומות מעינינו.  מציאות כזו גם אם היא ברירה גרועה, היא אולי עדיפה על הסתרת מידע כביכול באופן גורף. 

ומכאן, שאנו נמצאים בעידן חדש שבו התקשורת היא חלק מכלי המלחמה שלנו ושל האויב, ועל כן הטמנת הראש באדמה היא אולי "מעשה בת יענה".  הנציב סבור כי יש להענות לבקשתה של דוברת צה"ל, תא"ל מירי רגב, להימנע מלמסור מידע מסוג זה.  עם זאת, אנו חייבים להיות ערים לבעיה העולה במקרה הנוכחי שאינה מאפשרת חסימה מוחלטת של המרחב התקשורתי.

הנציב הציג את הנושא בפני "חברת החדשות 2" ו"חדשות 10" אשר הבינו את מהות הפנייה.  על כן סוכם, וכך כבר קורה בפועל, כי במקרה של שידורים חוזרים, בהם נשמעת אזעקה, תופיע כתובית המציינת כי המדובר בשידור חוזר, ולא באזעקת אמת.

עורכי שני הערוצים הביעו התנצלו על שקרה.  הם מבקשים את התחשבות הצופים, שכן כידוע מדובר בשידורים לא רגילים המועברים ללא הפסקה.  מדובר במאמץ יוצא דופן ויכול להיות מעת לעת שיגרמו תקלות ואי נוחות.

הנציב צפה בפרסומת אבל לא הסכים עם הפונה. ודאי שאנו יודעים שמהפכת אוקטובר גבתה קורבנות אין ספור, ואנו גם יודעים שכמעט כל בני משפחת הצאר חוסלו. אבל, בכל זאת הייתה מהפכה ששינתה סדרי עולם, וכך גם YES טוענת בפרסומת שלה. זה המסר, ולכך נועדה הדוגמא או ההשאלה ההיסטורית.

עוד הוסיף הנציב, כי לדעתו המדובר בפרסומת מושקעת ומאוד יצירתית שהייתה בה אף מידה לא מועטה של הומור, וזהו סוד יופייה וקסמה.

הנציב סבר, כי על פי כל כלל, מדובר בהפרעה של ממש בכבודם של הצופים ובאיכות צפייתם. על פניו, מעשה מכוון (שהרי נראה כי אין כאן מקריות), המתקבל כברוטליזציה של המסך הציבורי. חרף העובדה שהטלוויזיה המסחרית מקיימת עצמה מפרסומות, אין היא "ערוץ קניות" וחובתה הראשונית היא להעניק תוכן ברמת שידור נאותה. חובה זו מופרת לנוכח כמות הפרסומות ששודרו ולסוגיהן (סה"כ 73 פרסומות שונות), ואין הצופה יודע להבדיל, וגם לא צריך לדעת להבחין בהבחנה השרירותית שבין סוגי הפרסומות, ומה הרגולטור מתיר ומה אינו מתיר. עיניו הרואות ואוזניו השומעות של האזרח הם קנה המידה  לשיפוטו, ואם אין הוא מרוצה, לא נאמר לו: "זכותך להשתמש בשלט" , שכן זה לא "החוזה" שקיים בין הרשות השנייה לאזרח.

לפני כשלושה שבועות הפנינו את שימת ליבה של הנהלת הרשות השנייה למקרה דומה, אף הוא בתכנית "ארץ נהדרת". גם אז כהיום, אזרחים רבים הלינו בסוגייה דומה בכתב וטלפונית. נכון שעפ"י החוק איננו מטפלים בפניות טלפוניות, אולם מנגד, הנציב איננו יכול להתעלם מהן ולומר "לא שמענו". ומכאן, שצדקת המתלוננים ברורה, ועל כן מחייבת תגובה ציבורית הולמת.

ביקשנו את תגובת "רשת" וצפינו בפרומו. "רשת" השיבה כי לשידור הפרומו בחדשות קדמו פרומואים רבים שציינו את העובדה כי מדובר בתכנית דרמה מבוימת. במהלך הדיאלוג בין גדי סוקניק לגבי גזית נאמר כי המדובר בדרמה טלוויזיונית וגם בפתח התכנית עצמה נאמר פעם נוספת כי זו דרמה מקורית.

הנציב סבר שבשידור החדשותי הוצגו ההתרעות הסבירות כי מדובר ב"דרמה" ולא בהמשך של שידור החדשות. עניין אחר, הוא עצם פרסום הפרומו בשידורי חדשות ערוץ 2. עניין זה נראה לנציב חמור, שכן קיימת הנחיה ברורה של הרשות השנייה כי נוהג זה הוא נפסד ויש להימנע ממנו.

נציב התלונות צפה בפרסומת, וסבר שזו פרסומת המעודדת בני נוער להתנסות "כמו המיצובישי...". אולם, עולות שתי בעיות.

האחת, מה שרבים חושבים כנראה שמשרד התחבורה או המשטרה לא חושבים. אחרת היו הם מתקוממים, והיכן הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים? והיכן כל העמותות העוסקות במניעת תאונות דרכים? האם כולם נרדמו?

הבעיה השנייה היא שפרסומות בסגנון זה של "מיצובישי" הן המקובלות בשוק מכירות הרכב. הצגת "הביצועים", העמדת הרכב במבחן יכולות – זו הדרך. עדיין זכורות לי פרסומות בהן הופכים מכוניות, ומגלגלים אותן, ואז יוצא הנהג ומחייך: "אמרתי לכם ש- "X" היא מכונית הכי בטוחה בעולם". הפרסומת של "מיצובישי" הופקה ככל הנראה בחו"ל ולא בישראל, ועל כך נאמר שמה שטוב לנהג האירופי למשל אינו נכון לנהג הישראלי. ובהבדל הקטן הזה מצויה ההכרעה.

הנציב העביר את התלונה לנוגעים בדבר משום שסבר שהנושא צריך להישקל גם אצלם. ראש ענף פניות הציבור ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים השיבה לנו בתגובה כי לפני שלושה חודשים אגף ההסברה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים הוציא מחדש חוברת הדרכה ובה הנחיות לכל המפרסמים ולכל הרשתות בנושא ההיבט הבטיחותי בשידורי פרסומת.

ביקשנו את תגובת חברת החדשות וצפינו בכתבה. חברת החדשות השיבה כי יש מקום לאזכור עלות האבטחה במקרה זה משום שמדובר במאחז לא חוקי המיועד לפינוי. כנסים אחרים שצוינו בפנייה קיבלו את אישור המשטרה וכוחות הביטחון והם מתקיימים במקומות שאושרו מראש. לטענתם לא מדובר בהסתה מכוונת נגד המתנחלים כי אם בעובדות.

הנציב סבר שחלק מן המענה מצוי בתגובתו של עורך המהדורה המרכזית של ערוץ 2 והוסיף כי יש להבדיל בין פעולה חוקית לזו שאינה חוקית.