ד"ר ויקי שירן
2004-1947


דברי פרידה

ויקי, היית עבורנו, אנשי המקצוע, לפיד בראש המחנה. תמיד ידענו שאת מבינה היטב את הסוגיות המורכבות ביותר, ושלאחר שתקשיבי לכל הטיעונים, תקבעי את עמדתך הציבורית בנחרצות ובכוח שהיו רק לך. תמיד ידענו שדברים שהרגשנו בבטן, רק את תאמרי בקול רם, ותהיי צודקת. תמיד יכלנו לסמוך עליך ולדעת שתכווני אותנו למקום הנכון.

את תחסרי לנו. חסרת לנו בתקופה הכה קצרה שחלפה מאז למדנו שחלית, ועד לרגע הנורא בו התבשרנו על פטירתך. התנתקותך מאתנו באופן כה פתאומי הייתה לנו קשה, ורבים מאתנו היו רוצים לאמר לך כמה דברים, רק עוד פעם אחת.

להגיד לך שוב כמה טוב שהיתה בקרבנו אישה ששליחותה הציבורית עומדת לנגד עיניה בכל רגע נתון. כמה הערצנו אותך על נכונותך להלחם על הדברים המהותיים בעיניך, גם כשנלחמת בודדה במערכה. כמה הערכנו את יכולתך להגיד תמיד את האמת שלך, גם כשזו לא הייתה נעימה לשומעיה. להודות לך על שניסית לכוון אותנו לעבודה מקצועית ונכונה, תוך התייחסות לעיקר ותוך עמידה על עקרונות ואמת.

הכרנו הרבה נציגי ציבור בכמה מועצות ציבוריות שכיהנו ברשות השנייה, ואת היית יוצאת דופן. בחוכמתך, במרץ שלך, בנאמנות שלך לעקרונותיך, בשכנוע העמוק שלך שעליך למלא את תפקידך הציבורי ללא התחשבות בהשפעות ובלחצים חיצוניים ולא עניניים.

בשל כל אלו הערכנו אותך, שמחנו שאת נמצאת בקרבנו, ואנו אבלים את חסרונך היום. את תחסרי לנו אף יותר עם חלוף הזמן, ובכל פעם שנסבור שטוב היה לו היית עכשיו עמנו.

לא קל להיפרד מאישה שנוכחותה מילאה מעל גדותיהם את המקומות בהם היתה, ושהיתה גדולה מהחיים הקטנים אותם אנו חיים מדי יום. ויקי יקרה, צר לנו על הסבל שעברת, בשקט, בבידוד, ובריחוק מאתנו ומרבים אחרים. נוחי על משכבך בשלווה, בלי כאב, בלי מלחמות, קרבותיך הסתיימו.

היי שלום.



נקודות ציון בחייה

ד"ר שירן נולדה בקהיר למשפחת בן-נתן ובגיל ארבע עלתה ארצה עם משפחתה וגדלה בתל אביב. היא למדה באוניברסיטת תל אביב בחוגים לספרות, היסטוריה וקרימינולוגיה וקיבלה תואר דוקטור באוניברסיטת ג'ון ג'יי בניו יורק על מחקר בנושא "שחיתות פוליטית".

החל מדצמבר 2000 כיהנה ד"ר שירן כחברת מועצת הרשות השנייה. במסגרת זו שימשה גם דירקטורית בחברת החדשות של ערוץ
2. ויקי שירן היוותה נדבך חשוב בכל הפעולות של מועצת הרשות והייתה דמות דומיננטית בהליכים הקשורים לשמירה על היצירה המקומית ועל האתיקה המקצועית.

כתסריטאית וכבמאית עבדה במשך שנים בטלוויזיה החינוכית, כיהנה כחברת הוועד המנהל של הוצאת "עם עובד", עסקה בכתיבה, ופרסמה רשימות פובליציסטיות בעיתון "ידיעות אחרונות". בין יצירותיה הדרמה "נציב המלח" והסרטים הדוקומנטריים "קטיעה" ו"ילדי היהודים".

ד"ר שירן בלטה בעיסוקיה הרבים בתחום החברה בישראל במסגרת זו הייתה דמות מובילה בתנועות המחאה החברתיות של צעירים מזרחיים בשנות השבעים והשמונים: "הפנתרים השחורים", "אזרחים למען שכונות" "החזית המזרחית" ועוד. באמצע שנות התשעים הייתה בין מייסדי ה"קשת המזרחית", ועד יום מותה הייתה פעילה מרכזית בתנועה זו.

בנוסף הייתה פעילה בארגוני נשים פמיניסטיות ובארגון הנשים המזרחיות "אחותי". המאבק האחרון אותו ניהלה יחד עם אחרים היה נגד מתן היתר לשידורי "פלייבוי" בישראל.

ד"ר שירן העמידה מחזורים רבים של תלמידים בחוג למשפטים וקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית ובחוגים לקרימינולוגיה ולקידום נוער בבית ברל, ובאחרונה ייסדה את התכנית ללימודי נשים ומיגדר בבית הספר ללימודים רב-תחומיים במכללת בית ברל.

ד"ר ויקי שירן הלכה לעולמה ביום ב', 15.3.04 בבי"ח החולים איכילוב בתל אביב, בהיותה בת 57 .